שבעה ימים לפני פורים, אני מורידה מהבוידעם את שלושה עשר הכרכים של משלוחי המנות, המתוייקים להפליא על פי סדר כרונולוגי. מניחה אותם בזהירות בעגלת שוק, וצועדת עם פנקס שיקים וקצת כסף קטן, למקרה שהשיק לא יספיק, לעבר מרכז הקניות.כל האסטרטגיה הזו נועדה לסייע בתכנון מדוייק של רכישת מוצרים בעבור משלוחי מנות.
תחילה אני הולכת חשבון עם הבונבוניירות, השנה זאת עם השושנים הזהובות תהיה הלהיט בשוק, היא הכי גדולה והכי זולה. אני קונה כמה חבילות על אף שאני יודעת שכולם קונים דווקא אותן, וכולם יודעים את זה ויודעים גם שעל כל בונבונירה ששולחים לוקים בשתים שמקבלים, כי שמונה החתיכות המסודרות בתוך החבילה יש להן טעם של גבינת רוקפור עם סירופ תות מצופה בהמון מרגרינה חומה. ובכל זאת מעיזים לטעום בכל פעם מחדש שמא ימצאו איזה אגוז ועם כל ההאכזבות, ממשיכים לקנות, כי הבונבונירה בהחלט מרשימה יחסית למחיר ולמרגרינה.
לפעמים אני שומעת הרצאות על התדרדרות הדורות, איך אפשר להשוות -שואלים בצער- בין התפוח של היום לתפוח של פעם, כאשר זה טעמו כקרטון וההוא כמו גרנד דלישס?
והעגבניות של ימינו כמו מלפפונים הן, כאשר פעם, נזכרים בנוסטלגיה, היה להם טעם של אפרסק. ואילו התרנגולות בדור הזה הן בלי טיפת מלח. אבל כשמגיעים לשוקולד שומעים את הצער בעיניים, הרי בושה להכניס לפה אפילו משבצת לרפואה.
אולם הם לא יודעים, כל המקוננים הללו, שהשוקולד של היום הוא משובח בעליל, ואילו כל הבעיות נוצרות בגלל הבונבוניירות של פורים.
אחרי הבנונבונירות הולכים ל''נס קפה'', פריט חובה בכל משלוח מנות מכובד. אני מתלבטת בין קפה נמס פשוט שמחירו שווה לכל כיס, אלא שאנחנו אישית לא מחבבים אותו, לבין קפה נמס מגורען ומיובש בהקפאה שעולה פי שלושה. אם אקנה קפה נמס פשוט, אני אשלח אותו לגבאי, גבאי יעבירו לשוסטר, שוסטר ללוי, לוי לפורתא, פורתא לרוזמרין, רוזמרין לקופרשטרוק, קופרשטרוק לשושנים, שושנים למשי ומשפחת משי תביא לנו את הקופסא בתוך המשלוח שהיא נוהגת להביא לנו. אבל אנחנו לא סובלים את הקפה הזה. רק שאן נקנה את המגורען, שוב ניפול בפח כי גם משפחת קופרשטוק אוהבת קפה מגורען ומיובש בהקפאה, ומה הם יעשו? יחליפו! יקחו להם את היקר, וישימו פשוט, ואז יעבירו לשושנים, שושנים למשי, ומשי אלינו. בסוף קניתי קקאו - גם זול, גם טוב לעוגות, גם ללמד את קופרשטוק לקח.
אח"כ עוברים ליינות. פה המצב הפוך מהבונבוניירות. ככל שהבקבוק מהודר, היין משובח יותר. כאן באים לעזרתי הקלסרים שברשותי. אני פותחת את התיק של משפחת כרם. הם הביאו בשנה שעברה, כך מסומן לי שם, ליקר אמרטו. שנה קודם לכן אני מדפדפת, יין ישן נושן. ועוד קודם- מיץ ענבים מפוסטר חצי טהור. אם כך, ניכרת בהחלט מגמת עליה ברמת המשלוח שהם נותנים. אם בשנה האחרונה העליה מסתכמת בשמונה עשר וחצי אחוזים, ובשנה הקודמת בשניים עשר אחוזים, הרי עלייה נומינלית בשיעור של ארבעה אחוזים עדין לא מחייבת בחירה של יין יקר יותר, אבל בהתחשב באינפלציה של השנה הקודמת, יש כאן שקלול אקטוארי מצטבר. המסקנה: יש להוסיף חבילת טופי למשלוח הכולל, בתנאי שהנטייה תימשך. משפחת קדמון גם כן גילתה זיקה מסויימת בשיפור הדרך, אלא שהם עשו טריק מכוער: היין האחרון היה יקר בשיעור שנים עשר פרומיל מהקודם, אבל הוא היה חמוץ חצי יבש, ויין כזה, אנחנו יודעים לא הולכים סתם ככה לקנות, אלא מתפטרים מהמלאי שיש. אז משפחת קדמון יקירינו, עלינו לא עובדים בעיניים, אתם תקבלו בדיוק כמו בשנה שעברה עד שתוכיחו את עצמכם. הגברת גרוס, מוותיקי הדירים, הקפידה כך ראיתי כשפתחתי את הקלסר משנת 65 לצרף למשלוח המנות קילו סוכר, סמל לשנה טובה ומתוקה, מאז ועד 72 שלחה בכל שנה חבילת סוכר, גם כשהמצב עמד על 40 נקודות והאינפלציה הרקיעה לשלושה עשר אחוזים, הגברת גרוס מעולם לא עשתה חשבון, אבל ב-72 כשמחיר הסוכר קפץ משתי לירות לשש - היא נשברה. מאז היא מביאה לנו סוכרזית במקום סוכר. המקרה שלה כל כך נוגע ללב, עד שקניתי לה קונפיטורה תוצרת בית. עם משפחת צדוק יש לי חשבון ארוך: הם שלחו לי רק שישה קרמבו, כשהיו לי כבר שבעה ילדים בלי מע"מ. אחר כך שמע"מ נולד, הם הורידו עוד קרמבו מהסך הכולל, והביאו חמישה. מחקתי אותם מהרשימה. יהי זכרם ברוך. למשפחת ברגר אנחנו מקפידים לשלוח מדי שנה עוגות קוקוס וקורנפלקס. מחווה של הכרת הטוב להוריהם היקרים, ששלחו בפורים שנת 48 במסירות נפש, שתי מנות גפילטע פיש להורים שלנו שהיו נצורים בעיר העתיקה. המשלוח, כך סיפרו יודעי דבר נתקע בלטרון אבל הג'סטה מחממת את ליבינו עד היום, זה מה שנאמר: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה". לזוג אלכסנדרוב, עולים חדשים פנסיונרים עם בן יחיד בצבא, קניתי וודקה בתוספת קרקרים וצירפתי חבילה של מטרנה, לכל צרה שלא תבוא. הם אומנם אינם יודעים מהו משלוח מנות, בשנה שעברה הבאתי להם והם לא החזיר כלום, רק איזה בלנדר חשמלי שממש לא שווה בתור משלוח מנות. אבל אני לא עושה חשבון, צריך לקרב אותם וזהו. עם גרינבוים ושפרידלס אין בעיה, הם תמיד מגיעים ביחד, אני לוקחת את שתי החבילות, נכנסת למטבח, מורידה מכל משלוח חבילת שוקולד, מחליפה, מחזירה וגמרנו. למשפחת גפנר קניתי סלסילה גדולה עם עוגיות בטעם חמאה ורסק תפוחי עץ, למרות העובדה שמסומן לי בעט אדום, שמאז 84 הם תמיד מחזירים פרוסת עוגת שמרים תוצרת בית, לנו הם מביאים את הקצה, וצלחת אורז מבושל. המנה שלהם נשלחת אקספרס לחתולים של משפחת צלמון. ולמה בכל זאת שולחים?- כי הילד שלי עומד להיכנס לישיבה, ולמר גפנר יש פרוטקציה, אז כמו שאומרים, בדברים כאלה כדאי להשקיע. בלום וגרין ערכו קניות בדיוק בזמן שאני קניתי, אז סידרתי איתם את העסק על הנייר: הם הצהירו מה הם היו קונים לי, אני הצהרתי מה אני הייתי קונה להם, החזרנו עודף, וזהו. בפורים אנחנו משוחררים. וכך, עם עגלה מלאה כל טוב, אני צועדת הביתה מאושרת כשרק עננה קטנה מעיבה על שמחתי: מה פתאום קניתי למשפחת קופמן קופסת טונה כאשר יכולתי בקלות להסתפק בסרדינים פשוטים. פורים שמח! J חני ויגלר.
חני... משהו משהו.
השבמחקיש לך את זה... רחלי
חח..גדול!!
השבמחקחזק!!
השבמחקלא לשכוח להביא משלוחי מנות לסעודה, אחרת זה יתנקם בכם בשנה הבאה..
איזה סיפור.. הכינו כבר משלוח מנות לרב? ידוע שהוא אוהב הערינג
השבמחקאבל למה תגובות אנונימיות, למה אתם מפחדים לכתוב את שמכם.
השבמחקאני לא מבינה.
פורים זה "חגיגה" לאנונימי, טוב הרי אחד ממנהגי ישראל הוא ענין התחפושות.
השבמחק