ערב יוכ״פ בלוד

נשלח מה-iPad שלי

דבר תורה של זיידע לשבת שובה

"שובה ישראל עד ה' אלוקיך"
אבותינו אמרו:העושה תשובה מאהבה, זדונות נעשו לו כזכויות". 
נשאלת השאלה: זה שהעבירות נעלמות וכאילו לא היו את זה אנחנו יכולים להבין כי הרי עשו תשובה. אבל שהעבירות לא רק יעלמו אלא גם יהפכו לזכויות?!?! על מה ולמה?!?
אלא...כדי להגיע לזה שהעבירות יהפכו לזכויות צריך תשובה מיוחדת. תשובה של "עד הוי' אלוקיך"...לחזור לאבינו שבשמים עד שנגיע להוי', דרגה מאד נעלת, אהל את הדרגה הזאת גם למשוך אחר מכן ל"אלוקיך"...לכאן למטה. מי שעושה תשובה כזאת באמת זכאי שעוונותיו יהפכו לו לזכויות.

רב שמשון מאניפולי אמר על תשובה זו כי רחוקה היא מממנו ועל כן הוא רוצה לחלק אותה כדי להקל על עצמו כי אחרת לא יצילח לחזור בתשובה כזאת.
והוא חילק את המילה תשובה כך שלכל אות יש פסוק משלו, של דרך לתשובה:
תמים תהיה עם ה' אלוקיך
שויתי ה' לנגדי תמיד
ואהבת לרעך כמוך
בכל דרכך דעהו
הצנע לכת עם ה' אלוקיך



כאשר לוי יצחק מברדיצ'וב היה קורא את הפסוק "ויאמר ה' סלחתי כדבריך", ביודעו ש"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"...היה חוזר ואומר את הפסוק שוב "ויאמר ה' סלחתי כדברך"



בתשעה באב – מי יכול לאכול (בית המקדש הרי נחרב...)
ביום כיפור – מי צירך לאכול (אנחנו הרי דומים למלאכים...)



בהפטרה כתוב "כי ישרים דרכי ה'. צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה".
על איזה דרך מדובר? דרך התורה והמצוות
על פי הפשט מדובר כאן בפסוק על הצדיקים שכמובן עושים מצוות והולכים בדרך התורה ועל הרשעים שנכשלים ולא הולכים בדרך הישר.
אולם על פי הדרש הצדיקים כמובן עושים מצוות והולכים בדרך הישר ואילו גם הרשעים "נכשלים" ויוצא להם לעשות מצוות. כתוב הרי שכל ישראל מלאים מצוות כרימון. איך זה יכול להיות? פשוט מאד. ישנם הרבה מצוות שאדם עושה אותם אפילו בלי משים לב. 
למשל: פושע שנאבד לו כסף, איש עני מצא את הכסף הזה, קנה בזה אוכל והחייה את כל משפחתו...אותו פושע עשה מצווה בלי להשים לב. אז הצדיקים עושים מצוות מרצונם ואילו רשעים בשוגג.

גמר חתימה טובה, צום קל ושבת שלום

שנה טובה לכולם

נשלח מה-iPhone שלי

תשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה

ידוע לכולם מפעל הענק שדודתינו מוסק׳ה היקרה הקימה לפני למעלה מעשר שנים, ׳בנות אחת׳. מאות בנות בכל הגילאים גודשים מדי שבת מברכים את ספסלי בית הכנסת ואומרים את כל ספר התהלים, אין ביכלתנו לשער מה זה פועל בשמים וכבר ידוע מכתבו של הרבי הריי״ץ ׳לו היינו יודעים גודל מעלת פרקי תהלים, לא היינו מפסיקים לרגע לאמר עוד ועוד׳. 

בין יתר הפעילות של הארגון, מדי שנה מתקיימים 2 אירועים גדולים על מנת לגבש את המדריכות ולחזק את החניכות. בתקופה האחרונה האירגון נקלע לקשיים כלכליים ולגירעון מצטבר של קרוב ל40 אלף שקל. העניין כעת בטיפול אצל ה׳הוצאה לפועל׳ ואם לא יסדירו את התשלום בזמן הקרוב, הם עלולים לעכל חפצים אישיים של מנהלי העמותה שאחת מהם היא כאמור, דודתינו היקרה. 

ימים אחדים לפני יום הדין אנחנו קוראים לכל אחד ואחת ליטול חלק בפעילות הברוכה ולסייע ככל הניתן בצמצום החוב ובביטול הגזירה. ניתן לשלם מכספי מעשר ובאמצעות הוראת קבע. 

כל מי שמעוניין לסייע יפנה לרוחלה חזן באמצעות הטלפון או המייל והקב״ה יחזיר לכם מידו הפתוחה, הקדושה, הגדושה והרחבה בכפל כפליים ובזכות מצות הצדקה נכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום ונזכה לכל מילי דמיטב. 

פלאפון: (054) 770 1472

מייל: ISRAEL030@GMAIL.COM‏

דבר תורה של זיידע לפרשת כי תבא

"ולקחתם לי תרומה"
כשאדם נותן מתנה לאדם שיותר נעלה ממנו אז עצם הנתינה היא גם מתנה לעצמו מפני שזה כבוד לו לתת לשני. זה שהוא יוכל אחר כך לומר שאדם פב"פ קיבל ממנו מתנה כזאת או אחרת, עצם זה שאותו אדם לקח מעצים את האדם שנתן. ולכן כתוב "ונתתם" ולא "ולקחתם". כי זה שבני ישראל נותנים ביכורים לה' וה' מקבל אותם זה ה"ולקחת" שלהם. אנחנו מקבלים מה' בעצם הנתינה שלנו.


"וענית ואמרת לפני ה'"
בדרך כלל כשמישהו עונה למישהו אחר אז חייב להיות שהמישהו הזה שאל אותו משהוא אחרת הוא לא "עונה" אלא "מדבר". אז אם כך, שואל רש"י, למה כתוב כאן "וענית" אם בעצם לא היתה שם שום שאלה שעליה עונים?!?!
והתשובה היא שהמילה "וענית| כאן היא לא מלשון "לענות" אלא מלשון "עינוי-הכנעה". ואם זה הפירוש אז הכל מובן. לפני שאנחנו מדברים עם ה' אנחנו קודם כל מנמיכים/מכניעים את עצמינו.


"ברוך אתה בעיר, ברוך אתה בשדה,... ברוך אתה בבואיך, ברוך אתה בצאתיך"
ישנם אנשים המקיימים את התורה ואת מצוותיה רק בתוך הבית שלהם אילו כלפי חוץ הם מתנהגים כגויים לכל דבר. אומר לנו המדרש "ברוך אתה בעיר...בבואך...בצאתך"-בבואינו(בביתינו) ובצאתינו(בחוץ) להיות יהודים ולשמור על יהודינו בגלוי.


"ברוך בבואך וברוך בצאתיך"
רש"י מפרש שתהיה יציאתך מהעולם כמו שנכנסת אליו...בלי חטא – וטהורץ כמו שבאת כך אתה יוצא. 
השאלה מתעוררת כאשר אדם יוצא מן העולם כרשע אז מה? נגיד כהוא גם נכנס כך לעולם?
אלא שהאדם שהרס לעצמו את החיים ולא ניצל אותם לעשיית דברים טובים וחיוביים אז באמת שכל עצם ירידתו לעולם, מלכתחילה, היתה שגויה ולא טובה.
והרבי מוסיף להסביר על זה שבעצם מדובר כן בפסוק על כל יום ויום בפני עצמו. כל תחילת יום זה "בבואך" וכל סוף יום זה "בצאתך". כך שיש כביכול לכל יום את הצ'אנס שלו.


הבית יוסף שואל למה אנחנו מברכים כל יום "שלא עשני גוי" ולא "שעשני יהודי"?
אם היינו מתנהגים כל יום כמו שצריך אז היינו יכולים להגיד "שעשני יהודי" כל יום בגאווהץ אבל מאחר ואנחנו לא תמיד מתנהגים כראוי אז עדיף לנו לומר "שלא עשני גוי" מאשר לומר "שעני יהודי" על אף שאנחנו לא באמת מקיימים את הכל.

שבת שלום לכולם.
כתיבה וחתימה טובה
משיח נאוו

מאחורי הקלעים

תוך כדי עבודה במחשב הביתי, נתקלתי בעלון 6 מקובצי "בתוך המשפחה" (הגרסה ההיסטורית שקדמה לערוצי הקשר המשפחתיים האלקטרוניים). לנגד עיניי קפצה מיד שורה קטנטונת בשולי העמוד הראשון. מילים ספורות שאומרות הכל: "ולדודה פיגי מאחורי הקלעים".
 וואו, כמה עומק ותוכן יש בארבע מילים אלו. כמה משקל יש עליהן, כמה הן מבטאות! ותחשבו, שזה המעט מזעיר שהעזו אז לכתוב כשידעו שהיא תקרא את הדברים... (וגם זה מן הסתם לא עבר בשתיקה; "לא צריך!", "סתם מגזימים")... 
כי כזו היא – "הדודה (אמא/שוויגער/סבתא) פייגי". – "מאחורי הקלעים".
הרוח החיה מאחורי הקלעים בכל אירוע שבשגרה ומעבר לה; הרוח החיה מאחורי קלעי כל שלב בהתפתחותנו המשפחתית, מאחרי כל תפריט לארוחת שבת או אירוח, מאחורי כל ביקור. הרוח החיה מאחורי כל רגע שהזרים את שגרת החיים, רוח חיה שהעניקה את הכוח לדלג מעל למכשולים, 'אריבער' אל התחנה הבאה. 
קלעים. איזה שם קולע! במשכן היו "קלעים". זו אותה "רשת" המקיפה וסובבת את בית הא-לוקים. רשת קלועה ושזורה; איתנה אך לא חוסמת, מגינה אך לא מתגוננת; כמו רשת בטחון המגדירה, מייצבת, מגוננת ומאפשרת לכל דבר להיות בדיוק במקום. לא מתבלטת, לא מתהדרת בצבעים ססגוניים, אך היא שחובקת הכל ונושאת את כל. 
[אגב, אם הייתם לומדים אצלה שיעור קטן אודות "קלעי החצר" – בידענותה ושליטתה המלאה בתכנים אלו בטח היתה מציינת שקלעי החצר נתמכו ב... 56 עמודים... כן, בדיוק 56 עצי שיטים עד שער החצר, שם הוצב המסך...].
...כי כזו היית אמא, וכזו נשארת: "מאחורי הקלעים". נחבאת אל הכלים. 
ועודך ניצבת במלוא עוזך ופועלך! כי מי חובק את המשכן מכל צידיו? מי מקיף ומגונן, מאחד, יוצק תוכן ומאפשר את שגרת החיים במחננו? מי נותן את ההשראה, התעצומות, הכוח להתמודד, הכוח לדלג על הקשיים שבדרך? 
במחנה השכינה שהקמת, שביססת ומילאת בתוכן אור יקרות; במחנה שהקפת וחיזקת לאורך 56 עמודים איתנים (ועוד קצת) – שם ניוותר. כאן נמתין עד הרגע בו שוב תאיר המנורה. נוסיף לחיות בין קלעי חצרך, במחיצתו ותחת שרביטו של רועה המשפחה אבא-זיידע היקר ותחת "יריעות המשכן" הסוככות ממעל, הורייך המופלאים שליט"א. כאן נוסיף לחיות כפי ששאפת וחינכת, כפי שידעת לנווט ולהציב כל דבר במקומו הראוי. וכאן נוסיף לשיר ולייחל: "מנורה, תני לנו שוב האורה!". 

תכלה שנה וקללותיה. 

(איציק מרטון)