"ולקחתם לי תרומה"
כשאדם נותן מתנה לאדם שיותר נעלה ממנו אז עצם הנתינה היא גם מתנה לעצמו מפני שזה כבוד לו לתת לשני. זה שהוא יוכל אחר כך לומר שאדם פב"פ קיבל ממנו מתנה כזאת או אחרת, עצם זה שאותו אדם לקח מעצים את האדם שנתן. ולכן כתוב "ונתתם" ולא "ולקחתם". כי זה שבני ישראל נותנים ביכורים לה' וה' מקבל אותם זה ה"ולקחת" שלהם. אנחנו מקבלים מה' בעצם הנתינה שלנו.
"וענית ואמרת לפני ה'"
בדרך כלל כשמישהו עונה למישהו אחר אז חייב להיות שהמישהו הזה שאל אותו משהוא אחרת הוא לא "עונה" אלא "מדבר". אז אם כך, שואל רש"י, למה כתוב כאן "וענית" אם בעצם לא היתה שם שום שאלה שעליה עונים?!?!
והתשובה היא שהמילה "וענית| כאן היא לא מלשון "לענות" אלא מלשון "עינוי-הכנעה". ואם זה הפירוש אז הכל מובן. לפני שאנחנו מדברים עם ה' אנחנו קודם כל מנמיכים/מכניעים את עצמינו.
"ברוך אתה בעיר, ברוך אתה בשדה,... ברוך אתה בבואיך, ברוך אתה בצאתיך"
ישנם אנשים המקיימים את התורה ואת מצוותיה רק בתוך הבית שלהם אילו כלפי חוץ הם מתנהגים כגויים לכל דבר. אומר לנו המדרש "ברוך אתה בעיר...בבואך...בצאתך"-בבואינו(בביתינו) ובצאתינו(בחוץ) להיות יהודים ולשמור על יהודינו בגלוי.
"ברוך בבואך וברוך בצאתיך"
רש"י מפרש שתהיה יציאתך מהעולם כמו שנכנסת אליו...בלי חטא – וטהורץ כמו שבאת כך אתה יוצא.
השאלה מתעוררת כאשר אדם יוצא מן העולם כרשע אז מה? נגיד כהוא גם נכנס כך לעולם?
אלא שהאדם שהרס לעצמו את החיים ולא ניצל אותם לעשיית דברים טובים וחיוביים אז באמת שכל עצם ירידתו לעולם, מלכתחילה, היתה שגויה ולא טובה.
והרבי מוסיף להסביר על זה שבעצם מדובר כן בפסוק על כל יום ויום בפני עצמו. כל תחילת יום זה "בבואך" וכל סוף יום זה "בצאתך". כך שיש כביכול לכל יום את הצ'אנס שלו.
הבית יוסף שואל למה אנחנו מברכים כל יום "שלא עשני גוי" ולא "שעשני יהודי"?
אם היינו מתנהגים כל יום כמו שצריך אז היינו יכולים להגיד "שעשני יהודי" כל יום בגאווהץ אבל מאחר ואנחנו לא תמיד מתנהגים כראוי אז עדיף לנו לומר "שלא עשני גוי" מאשר לומר "שעני יהודי" על אף שאנחנו לא באמת מקיימים את הכל.
שבת שלום לכולם.
כתיבה וחתימה טובה
משיח נאוו
כשאדם נותן מתנה לאדם שיותר נעלה ממנו אז עצם הנתינה היא גם מתנה לעצמו מפני שזה כבוד לו לתת לשני. זה שהוא יוכל אחר כך לומר שאדם פב"פ קיבל ממנו מתנה כזאת או אחרת, עצם זה שאותו אדם לקח מעצים את האדם שנתן. ולכן כתוב "ונתתם" ולא "ולקחתם". כי זה שבני ישראל נותנים ביכורים לה' וה' מקבל אותם זה ה"ולקחת" שלהם. אנחנו מקבלים מה' בעצם הנתינה שלנו.
"וענית ואמרת לפני ה'"
בדרך כלל כשמישהו עונה למישהו אחר אז חייב להיות שהמישהו הזה שאל אותו משהוא אחרת הוא לא "עונה" אלא "מדבר". אז אם כך, שואל רש"י, למה כתוב כאן "וענית" אם בעצם לא היתה שם שום שאלה שעליה עונים?!?!
והתשובה היא שהמילה "וענית| כאן היא לא מלשון "לענות" אלא מלשון "עינוי-הכנעה". ואם זה הפירוש אז הכל מובן. לפני שאנחנו מדברים עם ה' אנחנו קודם כל מנמיכים/מכניעים את עצמינו.
"ברוך אתה בעיר, ברוך אתה בשדה,... ברוך אתה בבואיך, ברוך אתה בצאתיך"
ישנם אנשים המקיימים את התורה ואת מצוותיה רק בתוך הבית שלהם אילו כלפי חוץ הם מתנהגים כגויים לכל דבר. אומר לנו המדרש "ברוך אתה בעיר...בבואך...בצאתך"-בבואינו(בביתינו) ובצאתינו(בחוץ) להיות יהודים ולשמור על יהודינו בגלוי.
"ברוך בבואך וברוך בצאתיך"
רש"י מפרש שתהיה יציאתך מהעולם כמו שנכנסת אליו...בלי חטא – וטהורץ כמו שבאת כך אתה יוצא.
השאלה מתעוררת כאשר אדם יוצא מן העולם כרשע אז מה? נגיד כהוא גם נכנס כך לעולם?
אלא שהאדם שהרס לעצמו את החיים ולא ניצל אותם לעשיית דברים טובים וחיוביים אז באמת שכל עצם ירידתו לעולם, מלכתחילה, היתה שגויה ולא טובה.
והרבי מוסיף להסביר על זה שבעצם מדובר כן בפסוק על כל יום ויום בפני עצמו. כל תחילת יום זה "בבואך" וכל סוף יום זה "בצאתך". כך שיש כביכול לכל יום את הצ'אנס שלו.
הבית יוסף שואל למה אנחנו מברכים כל יום "שלא עשני גוי" ולא "שעשני יהודי"?
אם היינו מתנהגים כל יום כמו שצריך אז היינו יכולים להגיד "שעשני יהודי" כל יום בגאווהץ אבל מאחר ואנחנו לא תמיד מתנהגים כראוי אז עדיף לנו לומר "שלא עשני גוי" מאשר לומר "שעני יהודי" על אף שאנחנו לא באמת מקיימים את הכל.
שבת שלום לכולם.
כתיבה וחתימה טובה
משיח נאוו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה