הדבר היחיד שאותו לוקח האדם אחרי ה120 שנה הם המצוות ומעשים טובים שהוא עושה בעולם. זה בטוח שלו לתמיד.
לומדים זאת ממשה. כל שני ישראל היו עסוקים באסיפת הכסף והזהב שהים הוריק מיד אחרי קריאת ים סוף ואילו משה היה היחיד שנשאר מאחרו, לא התחשב בכל הכסף והזהב, והעדיף להישאר מאחור ולשמור על עצמות יוסף הצדיק.
למשה בעצם אסור היה לגעת ולשמור עם עצמות יוסף כי הוא כהן ולכהן אסור להטמא למת. אלא שלא היה אף אחד מבני ישראל שרצה להישאר לשמור על העצמות ולכן יוסף נהפך להיות "מת מצוה" שכן אף אחד לא שם לב אליו...ולמת מצוה כהן כן יכול להיטמא.
כאשר שני ישראל הגיעו אל הים וביקשו לפותחו לשניים טען הים:
"אני נבראתי היום שלישי לימי הבריאה ואילו אתם נבראתם רק ביום השישי. אם כן נמצא שאני יותר חשוב ולכן לא אשנה ממנהגי כים". אולם מידכאשר ראה הים את עצמות יוסף הוא נפתח לשניים. למה?
מפני שיוסף, אף הוא היה הקטן שבאחים, ובכל זאת חלקו לו כולם כבוד. אז כשהים ראה את עצמות יוסף ונזכר בכך שגם לו חלקו כבוד אחיו הגדולים אז גם הוא צריך לכבד את בני ישראל על אף שנבראו הם ביום השישי לבריאה.
שבת שלום לכולם
משיח עכשיו!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה