אבל כל שנה בעת הזו, ובפרט בשנים האחרונות בה כינוס השלוחים מתועד ומפורסם בכל רגע נתון, אנו יושבים איש איש בביתו, והלב מלא קנאה, כן קנאה עזה, כואבת ומייסרת - הם, השלוחים, זוכים להיות בחוד החנית, להיות חיל החלוץ בשעה שאנו אולי מורחי הסנדביצ'ים במטבח.
אזי חומקת לה דמעה סוררת מן העין, ובקשה/תחינה זועקת מן הלב פנימה שנזכה גם אנו לעשות את רצון המשלח!
יעקב פינסון מנציגינו בכינוס השלוחים מתענין בדוכן הקבלה: מה התפריט היום?
הא, זה לא רע...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה