"לך-לך מארצך..."
הגמטריה של המילה "לך" היא 50. אם ניקח פעמיים את המילה "לך" זאת אומרת "לך-לך" אז יצא לנו 100 בגמטריה. אברהם היה בן 100 כשה' ציוונ עליו ללכת מביתו, מולדתו וכו'...
בשמונה עשרה אנחנו פותחים ואומרים "אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב..." ידוע לנו שכל אחד מהאבות הביא מידה מסויימת לעולם:
אברהם = מידת החסד
יצחק = עבודה
ויעקב = תורה
על שלושת דברים אלו העולם עומד "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". כשכל על ישראל יקיים את שלושת הדברים הללו נדכה לגאולה האמיתית והשלימה.
אפשר לאמר שבעצם מספיק אם גם יהיה לנו את סיום הברכה "מגן אברהם"=חסד.
מספיק אם יהיה לנו רק גמילות חסדים המשיח כבר יבאץ בעז"ה. עכשיו!
"ואגדלה שמך אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב"
ידוע שמאז שה' הוסיף לאברם את האות "ה" לשמו-אברהם- שוב אין לקרא לו "אברם". מאיפה אנחנו יודעים זאת? פשוט מאד. כי בתורה אף פעם אין שמן של אברהם "אברם" לאחר ''שכבר הוסיפו לו "ה".
אצל יעקב לאומת זאת גם לאחר שכבר קראו לו גם "ישראל" עדיין ממשכה התורה ואומרת לפעמים "יעקב" ולפעמים "ישראל".
אברהם, יצחק ויעקב זה 13 אותיות (הגמטריה של אחד)
שרה, רשבקה, רחל ולאה זה גם 13 אותיות.
שני ה13 ביחד זה 26. הגמטריה של י-ה-ו-ה.
מובן כאן, אם כן, למה קראו פה "יעקב" ולא "יזראל". מכיוון שאת אברהם אי אפשר לחזור ולכתוב בלא "ה" חייבים להוריד מ"ישראל" ולכתוב "יעקב" כדי שזה יסתדר.
בהפטרת פרשת נח כתוב "למה תישקלו כסף בלא לחם.
סיפור שהיה כך היה:
אדם, יותר נכון סוחר, הגיע לבית הכנסת כדי להתפלל שחרית. מיד אחרי שחרית הוא נסע לעבודתו וכבר החלו נוהרים הלקוחות הראשונים. בעל עסק זה עבר קשה וטרח להנעים את השירות על קוניו. לפתע חש כיצד מתדלדלת כמות הלקוחות בחנות עד כי אפסו כלל. התפלא בעל עסק זה עד שהעיף מסט לשעונו וראה שהמחוג הגדול נמצא על הספרה "3" ונזכר שהוא עדיין לא אבל ארוחת בוקר. כל כך שקוע וטרוד היה בעיסקו עד כי שכח לסעוד את קיבתו.
ביום הבא ניגש אליו אחד המתפללים מבית הכנסת והורה לו להשתתף בלימוד שלאחר התפילה ורק אחר כך שילך לעבודה.אך אותו בעל עסקים ענה לו "אני לא עובד לפני שאני אוכל!!!
הכל תלוי ברצון שלנו!!!
שנזכה שבזכות שרצוננו לראות את מלכינו נזכה לראותו כבר
בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו
ונאמר אמן.
שבת שלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה