יש כמה מאורעות השבוע. בשישי זה פסח שני ואחרי שלושה ימים יהיה בעזרת ה‘ ל“ג בעומר.
”אמור לכהנים בני אהרן ואמרת עליהם“.
ר“שי שואל למה להכפיל את המילה ”לאמר...ואמרת...“?!?! ולמה קוראים לכל הפרשה ”אמור“?
ומתרץ: ”להזהיר גדולים על קטנים“. מה זאת אומרת?
יש בעולם שתי סוגים של מציאות:
הקטנות והגדלות. אנחנו יודעים שהאדם נמשל לעולם ומלואו ולכן גם באדם ניתן לראות את שני הבדלים אלו. הגדלות זה הראש, השכל והחכמה... ואילו הקטנות זה ענין העשייה.
עכשיו אומרים לגדול שיזהיר על הקטן...זאת אומרת שכל הלימוד יהיה על מנת לעשות עשיה. ”עיקר הגדלות הוא שמביא לידי מעשה“. כי אדם יכול להגיד שמחשבה זה כבר מספיק. למשל בדיבור: אז קודם יש את המחשבה שלא ידועה לאף אחד חוץ מלאדם החושב אותה. אם הוא רוצה לגלותה אז חייב לדבר. אותו דבר גם כאן. הלימוד הוא לא מספיק קייים אלא על ידי מעשה.
סיפור קצר:
מישהו שאל חבר מתי זה זמן טוב להתחיל לחנך את ילדו. שאלו החבר לגיל של בנו וזה ענה ”בין שנתיים“. אז ענה החבר ”מאוחר מדי!“...חינוך צריך להתחיל עוד לפני!!!
שלמה המלך אמר: "אל תוכיח לץ פן ישנאיך...הוכח לחכם ויאהבך"
אם תוכיח כמו "לץ"- בצורה לא יפה ואוהבת - אז ההוכחה לא תעבור יפה אבל...
...אם תוכיח כמו "חכם" - בצורה יפה ועדינה - אזי ההוכחה תתקבל ברצון.
ועכשיו איך צריך להיות ה“אמור“? איך צריכה להראות התוכחה? רק על ידי לשון רכה...על ידי אמירה- ”ואמרת“!!!
פסח שני:
ידוע לכולם הסיפור שהיה עם בני ישראל. אלה שהיו טמאי נפש...ושאלו את משה ”למה נגרע!?!?!?“ אהל בעצם הם היו פטורים מלהביא קורבן וזה לא שחטאו?!?! בכל זאת הם רצו והתעקשו להביא קורבן!!!
(רב“י) ”ניטא קיין פערפאלן“ אף פעם לא מאוחר...אם מישהוא מאמת רוצה משהו אז זה יצליח!!!
לפסח שני יש יותר תוקף מפסח ראשון. רואים את זה בזה שפסח ראשון חייב להיות שמונה ימים ורק מצה. ואילו פסח שני מספיק יום אחד ואוכלים חמץ ומצה.
ל“ג בעומר:
תלמידי רבי עקובא מתו מפני שלא נהגו בכבוד זה לזה. אבל איך זה יכול להיות?!?!? הרי רבי עקיבא הוא ”ואהבת לרעך כמוך“. ואמנם התלמידים מרוב שאהבו את השני רצו שהוא יידע את האמת הנכונה. גם היום המטרה של כל היהודים היא אותה מטרה. לעבוד את ה‘. אבל כל אחד ודרל המחשבה שלו.
צריך להתייחס לכל אחד בלשון רכה. (תניא) ”מצב ירוד ביותר...עד תדין את חברך שתגיע למקומו“....אף פעם אי אפשר לדון אחר שמה ואם אני הייתי במקומו לא הייתי עומד בפני פיתויי היצר הרע. ואילו אני בפנים, בחממה, אז אין לי בעיה. אבל הוא בחוץ ועל כן פיתויי היצר יותר חזקים.
לכן אין לנו זכות לדון אף אחד!!! תמיד לדבר בלשון רכה - ”ואמרת“!
יפה כמו תמיד יישר כוח!
השבמחק