ליד דוכן חב"ד באולם נתב"ג עבר יהודי בשנות השישים לחייו, מכנסיו קצרים, תרמילו על כתיפו וזוגתו לצידו - מרוצה מעצמו בדרכו לטיול בתאילנד.
החבדניק שהיה בדוכן באותה שעה (ואם אני לא טועה הרי זה מני בעצמו) הצע לו להניח תפילין, הלה הביט בשעון פזל לעבר אשתו והכריז בעברית פולנית - נו טופ...
את התפילין הניח הלה כזקן ורגיל, כרך את הרצועות כמנהג חב"ד ופצח בשמע ישראל כזקן ורגיל. הוא האריך בתפילתו עד לאחר שמונה עשרה, וכאן לא יכול היה החבדניק להתאפק ושאלו - מניין זה לכבודו?
"איך אוב גילערנט אין פרדס נאך אין דער פופציקערס" (אני למדתי בפרדס עוד בשנות החמישים) את כולם מנה היהודי החביב את המלמד דרוק וכו', וציין, לא אהבתי את הלימודים, הפרדס והטבע דיברו אלי יותר, לא פעם רציתי לעזוב אבל החיוך ותשומת הלב שנתן לי המדריך ר' יצחק מנדלזון השאירו אותי בישיבה!!!
כך לפעמים אני מניח תפילין ושומר מצוות פה ושם - השם שלי הוא פישר!
כיום, הבן שלי חזר בתשובה ונהיה חבדניק...

מרגש לשמוע ,ברוך תודה על העדכונים
השבמחקיישר כח גדול על הסיפור, לא היינו צריכים הוכחות שאין כמו זיידע אבל תמיד טוב לראות שעוד אנשים שמו לב לזה.
השבמחק