חג החנוכה כבר מחכה לו בפינה,
האור והחושך משמשים בו בערבוביה,
אַת האור, הצחוק והשמחה,
אך החושך עצוב, מוזיל דמעה.
אַת האור, הביטחון והשלווה,
אך החושך מעורר את הדאגה.
אַת האור, האמונה החזקה,
אך החושך שואל, ואין תשובה.
אַת האור, האֵם הדואגת והמסורה,
אך החושך, יתומים הותיר פה לאנחה.
אַת האור, ראש לכל המשפחה,
אך החושך השאיר חלל, ריקנות ואפלה.
אַת האור שמתפרץ ללא הפסקה,
מסלק את החושך, נלחם ללא מנוחה.
אַת האור שמעודד, משפיע ונותן חיזוקים,
בכל כך הרבה אנשים נגעת ושינית להם את החיים.
אַת האור שמלטף, מגונן ושולח חיוכים,
הכל יהיה בסדר, תמיד אמרת, רק תודו לאלוקים.
כשנתבונן באור הנרות, ונשב מסביב לחנוכייה,
נזכור אותך פייגי יקרה, האור הגדול במשפחה.
נזכור ולא נשכח, אחות אהובה,
איך בחושך נלחמת בנחישות ובגבורה
גם אנחנו בחושך נלחמים,
זה לא תמיד קל, אבל איננו מוותרים.
נשתדל להשתפר, להוסיף אור לעולם,
ללכת בדרכך, באמונה, שמחה ואחדות עם כולם.
עד שנזכה בקרוב ממש לאור הגדול והמופלא,
אורו של משיח תכף ומיד בגאולה השלימה
אמן!
חייקה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה