אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל ניסיון של יותר מעשר שנים הוכיח לי שמעטפות בתא הדואר הם לא בדיוק בשורות טובות, בפרט לא מעטפות גדולות ושמנות. לפיכך נקל להבין מה גדולה היתה חרדתי למראה מעטפה גדולה ושמנה ממלאת את תיבת הדואר; לחרדתי, השם על המעטפה אכן היה שמי (לא טעות של הדוור)...
אולם בפנים ציפתה לי הפתעה. היו אלו צרור דפים המכילים סקירה סדורה בלשון ברורה על משפחת מנדלזון המעטירה.
השולח הוא ר' שמואל קוט משכונת נווה יעקב, שכפי שמסתבר הוציא לאור חוברת שלימה על שורשי משפחתו. צילום מהעמודים הרלוונטיים גם למשפחתנו (עמודים 44 עד 58) הוא הואיל לשגר אליי והנני ממהר לזכות בהם את הרבים.
להלן שלושת העמודים הראשונים של החומר הנהדר.
בשם "ממלכת מנדלזון לוד" וענפיה ופירותיה - הנני מודה בזאת לר' שמואל קוט, ובזכות זיכוי הרבים יברכהו ה' בכל מילי דמיטב ויזכה אף הוא לשפע ברכה בכל מעשה ידיו.
לקריאת החומר בניחותא - ליחצו על הקישור הבא
- עמוד ראשון -
- עמוד שני -
-עמוד שלישי -
שאלות לסיכום "שורשים" פרק ראשון:
1. מה הקשר המשפחתי ההיסטורי שלנו לרוסיה ולארצות הברית?
2. מי היה מנגן בכינור?
3. האם הסבא חיים מנחם הוא אכן "ירושלמי טהור"?
4. מול שוק מחנה יהודה בירושלים, יש רחוב "גיטל דינוביץ". מה הקשר של אישה זו למשפחתנו?
5. מי מבני משפחתנו שיחי' קרוי על שם הבאבע לייקע?
6. מי אמר על מי: "את החבדניק הזה אני לא אמכור בזול!"?
7. מניין הגיע למשפחתנו השם "פייגא"?
8. מי היה האדמוני הראשון במשפחה? ומדוע חתם בשם "אדמדם"?
האם ישנה אפשרות להגדיל את הכתב?
השבמחקאיציק, יישר כח על החומר.
אחד ה"רימונים" במשפחה.
ב"ה
השבמחקאיציק, תודה על העלאת החומר, ממש מרתק!
לאף אחד אין תשובות על השאלון?
השבמחקמרתק , תודה על ההשקעה הרבה הכרוכה בהבאת חומר זה לידינו , תמשיכו כך. מחכים לפרקים הבאים הבאים
השבמחקתודה על החומר המענין והמרתק אולי כדאי שמשפחתנו תפיק חוברת על תולדותיה ברוסיה ארה"ב וארץ הקודש לאורך הדורות
השבמחקאענה על 2 תשובות.
השבמחק5. פרומי ריבקין זכתה להיקרא בשמה של הבאבע לייקע ע"ה, שנקראה פרומה לאה(מאחר ולסבתא מב"ב ע"ה קראו חנה לאה, הוסיפו לפרומי את השם רייזל ע"ש אחותו של הזיידע חיים מנחם.
6. אני זכיתי להיקרא ע"ש הבאבע פייגא
האמא של הבאבע לייקע ע"ה.
מיותר כבר לחתום את שמי הוא נרמז בתשובה.
מרגש לקרוא את תולדות משפחתנו, אני זוכרת היטב את הזיידע חיים מנחם והבאבע לייקע יושבים בחצר ביתם שהיה מרוצף באבנים גדולות בשערי חסד.הבית הבהיק בנקיונו,על פניהם של הסבא והסבתא שכן חיוך תמידי רחב על אף הקשיים שהיו באותם ימים.אני זוכרת שעון זהב עגול שהיה מחובר לשרשרת והיה מבצבץ מאחד הכיסים.(מענין פעם לא ענדו שעון על היד)
מחכים להמשך.