יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

חידה

על מי מדובר ?

היה שד"ר של העיר חברון ונפטר בארה"ב במהלך שליחותו.

תשובות לפרסם בתגובות

(הידיעה התפרסמה היום 
במדור כותבים של יתד נאמן.)



יום שבת, 15 בדצמבר 2012

מזל טוב

מזל טוב למשפחת בייטש להולדת הבן, מערכת ׳בתוך המשפחה׳ מאחלת להם שיזכו לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים מתוך בריאות ונחת בגו״ר



נשלח מה-iPad שלי

יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

דבר תורה של זיידע לפרשת ויצא


דבר תורה של זיידע  לפרשת ויצא

יעקב אהב את יוסף יותר משאר בניוץ למה? כי בן זקונים הוא. אבל בעצם בנימין הוא בן הזקונים אז למה יעקב קורא ליוסף "בן זקונים"?
אחרי שרחל הולידה את יוסף יעקב לא חשב שהיא תלד עוד בנים. ובאמת בין יוסף לבנימין יש 8 שנים הבדל. ולכן יעקב חישבו כבר לבן זקונים שלו.


יוסף נולד מהברכה של לאה. כאשר לאה היתה הרה, עם הבן ש7, היא ביקשה שיהיה לה בת כי היא לא רצת שאחותה רחל תלד פחות שבטים מאשר השפחות. שכן אם לאה יולדת עוד בן אז נשארו אר עוד 5 שבטים, שתיים לכל שפחה ולרחל רק 1. לכן ביקשה שיוולד לה בת, ובאמת נולדה דינה.



יצחק אהב את יעקב. למה? כי ציד בפיו. רבקה אהבה את יעקב ככה. בלי סיבה. לכן היא רצתה שיעקב יקבל את הברכות. ולכן ביקשה ממנו שילך לקחת את הברכות במקום אחיו, עשיו. אולם יעקב שאל אותה "אולי ימושיני?". והיא רק אמרה, "אל תדאג, ע ל י  קללתך בני"- אל תדאג, אני רואה שסבל (קללה) יהיה לך רק מ עלי- עשיו, לבן ויעקב. ולא מיצחק. ולכן זה בסדר, לך לקבל את הברכות.


כשהאחים ראו שיעקב אוהב מאד את יוסף, הם כעסו מאד על יוסף ורצו להורגו. למה הם כל כך כעסו על יוסף? היו כועסים על יעקב על זה שהוא אוהב יותר ילד אחד על ילד אחר. ואם כבר לכעוס אז למה עד כדי עונז מיתה?!? אלא שהם הסתכלו על ההיסטוריה ולקחו לקחים ממנהץ לאברהם היו שני בנים: יצחק וישמאל. יצחק קיבל את כל הברכות ועשיו נשאר בצד בלי כלום. ליצחק היו שני בנים: יעקב ועשיו. יעקב קיבל את כל הברכות ועקיו נשאר בצד בלי כלום. אז הם הבינו שאם יעקה הכי אוהב את יוסף ייתכן מאד שיוסף יקבל את כל הברכות והם יישארו בצד בלי כלום ולכן רצו להורגו

פאני בן שמעון

פייגי היקרה

חג החנוכה כבר מחכה לו בפינה,

האור והחושך משמשים בו בערבוביה,

אַת האור, הצחוק והשמחה,

אך החושך עצוב, מוזיל דמעה.

אַת האור, הביטחון והשלווה,

אך החושך מעורר את הדאגה.

אַת האור, האמונה החזקה,

אך החושך שואל, ואין תשובה.

אַת האור, האֵם הדואגת והמסורה,

אך החושך, יתומים הותיר פה לאנחה.

אַת האור, ראש לכל המשפחה,

אך החושך השאיר חלל, ריקנות ואפלה.

אַת האור שמתפרץ ללא הפסקה,

מסלק את החושך, נלחם ללא מנוחה.

אַת האור שמעודד, משפיע ונותן חיזוקים,

בכל כך הרבה אנשים נגעת ושינית להם את החיים.

אַת האור שמלטף, מגונן ושולח חיוכים,

הכל יהיה בסדר,  תמיד אמרת, רק תודו לאלוקים.

כשנתבונן באור הנרות, ונשב מסביב לחנוכייה,

נזכור אותך פייגי יקרה, האור הגדול במשפחה.

נזכור ולא נשכח, אחות אהובה,

איך בחושך נלחמת בנחישות ובגבורה

גם אנחנו בחושך נלחמים,

זה לא תמיד קל, אבל איננו מוותרים.

נשתדל להשתפר, להוסיף אור לעולם,

ללכת בדרכך, באמונה, שמחה ואחדות עם כולם.

עד שנזכה בקרוב ממש לאור הגדול והמופלא,

אורו של משיח תכף ומיד בגאולה השלימה

אמן!

 

חייקה

יום שישי, 23 בנובמבר 2012

דבר תורה של זיידע לפרשת ויצא

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"

דרוש ביאור:
שאלה ראשונה: הרי בסוף הפרשה הקודמת כבר נאמר שיעקב נשלח על ידי הוריו לחרן. למה לתורה לומר זאת כאן שוב?
שאלה שניה: למה התורה לא כתבה "וילך חרנה" אלא דווקא "ויצא"?
והעניין הוא כך. בכלל, יש שתי סיבות מדוע אדם הולך בדרך:
1) כי מוכרח לברוח מהמקום הקודם, 2) כי מעוניין להגיע אל המקום השני.
אצל יעקב הצטרפו שתי הסיבות גם יחד:
1) עליו לברוח מעשיו = ולקיים בכך כיבוד אם, 2) למצא אישה דווקא שם, בחרן = ולקיים בכך כיבוד אב.
לכן כתוב דווקא "ויצא" כי יעקב לא רק 'הלך' במטרה לעזוב את באר שבע, ולא רק 'הלך' במטרה להגיע אל חרן, אלא "ויצא" בשילוב שתי הסיבות, וקיום שתי המצוות כאחת.
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"
מיד בא אליפז רשע שהוא בן עשיו ויתן יעקב לו כל חוץ רק נשאר המקל
כתוב, שעשיו שלח את אליפז שירדוף אחרי יעקב, יתפוס אותו ויהרוג אותו.
אולם אליפז שהתחנך אצל הסבא יצחק, לא כל כך רצה לעשות זאת... ולכן יעקב אמר לו שאם רוצה לקיים "כיבוד אב" - שפשוט ייקח את כל רכושו, את כל מה שיש לו, ואז יעקב יהפוך לאני, וכתוב ש"עני חשוב כמת".
נשאלת שאלה: בכל זאת, הרי אליפז הוא בן של עשיו, ואבא שלו "סומך" עליו שהוא נאמן לו, ולכן שלח דווקא אותו. מדוע אליפז לא לקח את רכושו של יעקב, ואח"כ גם הורג אותו?! במה יעקב הצליח לשכנע את אליפז שירחם עליו?
אלא, יעקב "אמר" לאליפז (ברמז, בין השורות):
הרי הקב"ה אמר לאבא שלי, יצחק, שהבנים ילכו לגלות 400 שנה.
מיהם הבנים שבהם יכולים דברים אלו להתקיים? רק שניים: יעקב ועשיו.
אם אתה אליפז תהרוג אותי - באותו רגע גזרת על אביך, עשיו, גזירת גלות של 400 שנה!
את זה, אליפז באמת כבר לא רצה...
ולכן הסכים ל"טריק" הזה: לקחת את רכושו של יעקב, ולא להרגו.
שבת שלום ובשורות טובות

יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

אתם מוזמנים

 

מי מכיר מי יודע...

נשמח לקבל את תגובותיכם הערותיכם – וכמובן זיהוי האישים לתמונות הבאות:

 

יש כבוד...

 

יום שישי, 9 בנובמבר 2012

דבר תורה של זיידע לפרשת חיי שרה



ויהיו ימי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה"
למה הפסוק מוסיף "שני חיי שרה"? הרי זה כבר מפורש בפרוטרות בפסוק?
במדרש כתוב "יודע ה' ימי תמימים. כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים" הדוגמא שהמדרש מביא כדי להסביר זאת היא הדוגמא של שרה:
המדרש מסביר ומפרש ששנותיה של שרה היו תמימות. לא היה חסר בהן כלום.
למה המדרש בחר לקחת את שרה בתור דוגמא דווקא? ישנם הרי עוד כמה וכמה אנשים ונשים ששנותיהם תמימות? כדי להפריח אצלנו מה שמאד מתבקש לנו לחשוב על שנותיה של שרה.
אנחנו יכולים לחשוב שבעצם הרי שרה הייתה אמורה להמשיך לחיות לולי בואו של השטן וסיפורו המצער. אנחנו חושבים שאם השטן היה מספיק לספר לשרה שיצחק לא נעקד לבסוף כנראה ששרה היתה חיה עוד כמה שנים טובות. אלא שלא!!! השטן הגיע אל שרה כדי שיהיה מין סיבה למותה אבל היא לא נפטרה בגלל השטן. לא!!! ה' החליט שתם שמנה בעלמא דין ולכן שלח את השטן.

דוגמא למה הדבר דומה:
לאדם שהתחתן ולא היו לו ולאישתו ילדים משך8 או 9 שנים. כל הברכות והטיפולים לא עזרו מאומה. עד שיום אחד הם הגיעו לפרופסור גדול וממוחה בתחום והוא הצליח איפה שרבים ניכשלו. תבואו ותגידו ש"בל שהם לא הלכו לאותו פרופסור כבר בהתחלה ואז היו חוסכים את כל הדרך העייפה ומייגעת הזאת של להתרוצץ בין רבנים ועסקנים". שטות!!!! אם הם היו הולכים לאותו פרופסור מפורסם שנים לפני זה היו יכולים למחוק מסבלם אח כל הסבל הרבה שהיה מנת חלקם משך כל אותם שנים בלי ילדים.
אבל...מה שה' מחליט, ככה הוא יהיה!!!
כמו שאומר שלמה המלך (עת לחייות ועת למות"). העת/הזמן הזה הוא מאד חשוב !!!


אליעזר היה זקן ביתו של אברהם. כאשר אדם בא ללות כסף מאדם אחר, אותו אדם יתשאל את הלווה ויאל אנשים אחרים עליו כדי להיות בטוח במה שהוא עושה. אולם כשבאים חמצוות לא מבררים יותר מדי, קונים זול וזהו. ואילו אברהם אבינו היה הפוך. בעניני עולם הזה סמך לגמרי על אליעזרץ ואילו כאשר שלחו לקחת אישה לבנו  הוא השביע אותו ואמר לו  "שים נא ידך תחת ירכי".

שבת שלום לכולם
משיח עכשיו!!!!

יום חמישי, 1 בנובמבר 2012

דבר תורה של זיידע לפרשת וירא

"וירא אליו ה באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום"
מדרש: כשה צווה את אברהם למול את עצמו אברהם התיעץ עם 3 אנשים ולבסוף קיבל את עצת ממרא שאמר לו למול את עצמו.לכן זכה ממרא והשכינה נגלה אצלו :" וירא אליו ה באלוני ממרא"
למה כתוב בפסוק בדיוק איפה ישב אברהם?פתח האוהל?למה כתוב שהיה חם מאוד?למה כל הפרטים האלה חשובים לנו כל כך?
כשאדם עושה מצווה המצווה מטהרת אותו הוא נעשה כמו בריאה חדשה.
עד עכשיו התגלה אליו ה והוא נופל אפים ארצה, לא היה לו כח לעמוד בזיו השכינה.לכן כתוב לנו בפסוק את כל הפרטים כדי להראות לנו שה התגלה אליו אפילו שישב בפתח האוהל כשיש עוברים ושבים וכשהיה היה חם מאוד, ה בכל זאת התגלה אליו בזכות מצוות המילה.
אברהם גם זכה להתגלות ה כי עשה את המצווה מתוך שמחה למרות הכאב שהיה לו.הרי עשה ברית ביום כיפור "בעצם היום הזה" ורק 3 ימים אחר כך בי"ב תשרי התגלה אליו כבר ה והוא גם היה בן 99.ולמרות זאת היה בשמחה.



"וירא אליו ה'"
למה לא כתבה התורה "וירא ה' אליו" כמו שנוהגים בדרך כלל לאמר?
אלא שהתורה רצתה להדגיש שה' בא לבקר אותו, את אברהם, במיוחד. רש"י מפרש "בא לבקר את חולה". הדיוק הוא שה' בא "אליו", מאחר שמל את עצמו. מראה לנו רק עד כמה היתה הגדולה של אברהם! אבל אברהם "והוא יושב פתח האוהל כחום היום"-עושה את עבודה בלי גאווה על ביקור ה' אצלו.


התורה היא מלשון הוראה. מה אנחנו יכולים ללמוד מכך שה' נגלה לאברהם? בגמרא כתוב "אחרי ה' אלוקיכם תלכו"- איך יתכן שאנחנו נלך בדרכים של ה'? הגמרא מסבירה שמתכוונים ללכת אחרי המידות של ה'. מה' ניתן ללמוד את המידה של ביקור חולים.
ומאברהם אנחנו יכולים ללמוד הכנסת אורחים ועד כמה זה חשוב ונעלה שעל כך אומרת הגמרא "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת השכינה"- אברהם היה באמצע לדבר עם ה' כאשר הוא פתאם ראה את שלושת המלאכים מרחוק. אמר לה' "חכה, אני חייב לקבל את אורחי"- ורץ לקראת אורחיו.


אפשר לקרא לאדם עשיר "גביר" רק אם יש לו את המידות הבאות:
ג: גומל חסדים עם הבריות
ב: ביישן. עד כמה שהוא נותן צדקה הוא עדיין חושב שלא נתן מספיק ומתבייש בכך
י: (שלא) יעז פנים בעניים
ר: רחמן, בעל לב טוב.

יום שישי, 19 באוקטובר 2012

דבר תורה של זיידע לפרשת נח



"אלה תולדות נח, נח איש צדיק"
ישנם שני מני צדיקים:
1)      צדיק אין פעלץ. עושה הכל לעצמו. לומד כל היוםפ ועובד את ה' ולא מתעסק עם שאר בני אדם ושאלותיהם ולא מתערב עם הבריאות כלל. כשזה היה נח "את האלוקים התהלך נח"- נח עבד את האלוקים בלבד ולא התעסק עם בני דורו ולכן בני דורו נגיעו למצב שאליו הגיעו "ותמלא הארץ חמס".
2)      הצדיק שמעורב עם הכלל. כזה היה אברהם אבינו שהלך וניסה לקרב את כל מי שרק ראה לה'.




כל אדם רגיל לטעון שמה שהוא עושה זה הכל בשביל הילדים שלו. אולם מה שהרבה אנשים לא עטשים זה להראות דוגמא חיה לילדיהם. הם רוצים שהילד יתפלל יפה בלי לדבר ואילו הם מדברים כל התפילה. ובכן מנח אפשר ללמוד איך עושים זאת. איך עושים שהתולדות יהיו נוחים וצדיקים? על ידי "נח איש צדיק"- נח בעצמו היה צדיק.




"בנה תיבה"
עד עכשיו נח היה סגור בעצמו ואילו פתאם ה' אומר לו לצאת לרחוב ולא סתם לצאת אלא ללכת ולבנות תיבה ל120 שנה, לצאת וממש לעבוד עם פטיש, מסמר... הרי יש הרבה דרכים למקום, למה דווקא שנח יבנה תיבה ל120 שנה?!? היה לה' שווה לבזבז 120 שנה דווקא על ידי נח כשי שאולי מישהוט יחזור בתשובה. כי כשהם ראו את נח הם לא יכלו שלא לשאול מה הוא עושה כח בדרך כלל לא ראו אותו כלל בחוץ... ועוד בונה תיבה.




נח רומז על זבת. נח זה בפשטות לנוח ובשבת יש מצוה לנוח. ובכן כאשר האדם מקיים את השבת אזי השבת מוציאה אותו מכל המבול שסביב... טרדות הםרנסה וכו' ומביאה אותו למנוחה.



כפי שהרבי אומר: השבוע הזה ושבוע שעבר היו האומקדיקע פרשות ובעזרת ה' בשבת הבאה נקרא את הפרייליכע פרשה.

שבת שלום ומבורך.

יום שבת, 13 באוקטובר 2012

ביקור חג





בליל אושפיזין של יצחק עלינו לביקור חג אצל זיידע וסבתא, לפניכם מקבץ תמונות


יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

תחילת כתיבת הס״ת

בשעה טובה ומוצלחת, יום אחרי שמחת תורה, התחילה היום כתיבת ספר התורה לעילוי נשמת אמא עליה השלום על ידי שניאור, הסופר המשפחתי. 
נעקוב בציפייה דרוכה ונעדכן אחרי סיום כתיבת פרשה, ספר וחומש עד לסיום כתיבת פרשת וזאת הברכה שמתוכנן להיות בי״ב תמוז תשע״ג בעזרת ה׳. 
יהי רצון שבזכות כתיבת ספר התורה ושאר המעשים טובים שעשינו, עושים ונעשה לעילוי נשמתה, נצליח לזרז ולהקדים את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו והקיצו ורננו שוכני עפר ואמא תזכה להשתתף בסיום הכתיבה. 


החודש שהיה


אגזונטע ווינטער און אפריילכע תמיד